דג ים טורף. כ- 184 קלוריות ל- 100 גרם. מצטיין בתכולת החלבון, חומצות שומן רב בלתי רוויות, דל כולסטרול, סלניום, ניאצין וויטמין B12. שימורי הטונה אינם נחותים מבחינת הערך התזונתי. ראוי להעדיף את המשומרים במי מלח או בשמן זית.
לאחריהם ברשימת המומלצים מככבים דגי הים מסוג מקרל, הרינג, אנשובי ואף סרדיני ים משומרים. ברשימת דגי הים הטובים ניתן למצוא גם לוקוס, מוסר ים ואינטיאס שלדאבוננו אינם מהזולים.
את רשימת דגי הים חותם הדניס. הדניס הוא דג ימי טורף שאוכל בעיקר רכיכות. ערכיו התזונתיים נמוכים במעט משאר דגי הים שהוזכרו ויש לזקוף זאת למקום מחייתו הטבעי באזורים חמים ובמים רדודים. מעבר לכך, מרבית הדגה המגיעה לשווקים מקורה בכלובים ימיים בהם תנועתו מוגבלת דבר שגורם לו להיות דג לא רזה במיוחד, אבל עדיין עשיר בחלבון ובעל תכולת חומצות שומן בלתי רווי.
בקבוצת הביניים נמצאים דגי ים שאוקלמו למים מתוקים ומגודלים בבריכות, דוגמת לברק, בורי ומוסר. מבחינה תזונתית ניתן לצרף לרשימה גם את הפורל, הידוע בשמו העברי דג שמך. מדובר בדג טורף, הגדל במים מתוקים אך קרים, דבר שתורם לעליית ערכו התזונתי.
הפחות טובים הם דגי המים המתוקים מסוג אמנון (מושט), קרפיון ונסיכת הנילוס. נסיכת הנילוס הוא דג טורף הגדל באזורים חמים, דוגמת אגם ויקטוריה שבאפריקה ומיובא משם. בשרו של הדג מכיל שומן רב יחסית ואינו מכיל חומצות שומן מסוג אומגה 3.